חדשות: 

ראיון עם נירה בלו

ראיינה: דינה זלוטניק

הראיון נערך לפני הפסח

 

נירה בלו היא מורה בבית הספר שדות, מחנכת כיתה גד ומאוד אוהבת להיות מורההיא נשואה לטל ואמא ל-5 ילדים.

אנחנו 6 נפשות בבית כרגע ונמצאים אתנו עוד 30 תלמידים, שאיתם אני בקשר יומיומי.

בני הגדול בצבא, לבני השני בדיוק דחו השבוע את הגיוס שאמור היה להיות השבוע ונדחה לעוד שבועיים. ועוד 3 תלמידים בכיתות יא’, ח’ ו-ו’.

 

במשפחה שלנו כולנו לוקחים קבוע צמחי מרפא לחזק את מערכת החיסון.

 

איך אתם מצליחים לשמור על המרחב האישי של כל אחד, מחד ועל המשפחתיות והביחד, מאידך?

אין כל כך מרחב אישי בבית. כולנו ביחד רוב הזמן, מסביב לשולחן האוכל, שמשמש גם כשולחן עבודה, למידה או למשחקי קופסא. לפעמים יוצאים לשולחן בחצר ומשחקים. השש-בש מוכן באופן קבוע על השולחן. משחקים גם רמי-קוב, אובנגו ועוד.

קבענו לעצמנו יומיים בשבוע בילוי משפחתי-שאין להיעדר ממנו- כמו: סרט (ולפעמים גם פופקורן) או שעת כושר משפחתית. אנחנו מנסים לעשות קצת ספורט בהיעדר האפשרות לצאת להליכות. עכשיו נתחיל עם נקיונות לפסח – גם זה סוג של בילוי משפחתי. בתי ואני מפנות זמן גם ליצירה שאנו מאוד אוהבות.

לצד כל אלה, אנחנו מקפידים על ארוחות משותפות פעמיים ביום – צהריים וערב. אני נהנית ללמוד לבשל דברים חדשים.

 

האם יש משהו חדש שגילית על מישהו מבני משפחתך?

גיליתי שבני הקטן – מתבגר. הוא התחיל לישון המון!

כמו כן, גיליתי על אחד הילדים שהוא מצחיק ואופטימי. הכל משעשע אותו, נעים לו וטוב לו. לא ידעתי את זה ברמה כזו כמו שגיליתי עליו בעת הזו. בנוסף, גיליתי נתון מעניין – הילדים שלי זוכרים המון דברים מתקופת ילדותם, לפרטי פרטים לפעמים. הרבה מאוד דברים אני לא זוכרת והם כן זוכרים ואני מתרגשת שהם מספרים על אירועים ועל רגשותיהם.

 

ספרי קצת על התפקיד שלך כמורה בימים אלה.

חשוב לי להתחיל ולאמר את מה שהכי חשוב בעיניי – חינוך או תהליכי העצמה והדרכה, הם עניין מאוד אינטימי ואישי. כשיש מבט בעיניים – הקשר בין מורה לתלמיד או בין מדריך למודרך, הוא ישיר וקרוב. זהו משהו מאוד בסיסי. עכשיו, כשאין לי את זה עם התלמידים שלי, אני מרגישה שהקרקע נשמטה תחת רגליי, אני מרגישה מורה יחפה. הריחוק הזה והקשר שמתבצע רק דרך המסך עושה לי לא טוב, בייחוד כשיש תקלות טכנולוגיות שמפריעות עוד יותר לשימור הקשר.

עכשיו, כשאת משוחחת עמי בשבוע ה-3 ללמידה מרחוק, הבעיות הטכנולוגיות קצת נפתרו, זה מקל עלי ואני מרגישה קרובה יותר לתלמידים שלי. אני מרגישה שאני עושה את תפקידי קצת יותר טוב. אני רואה את התלמידים מולי במסך וזה משמח ומרגש אותי.

הקשר, שנוצר באילוצי המצב ובאילוצי הטכנולוגיה, הוא גם מעניין. מאז שפתחתי קבוצת שידור עם תלמידיי, אני יכולה לשמור על קשר יותר אישי איתם. הם משתפים אותי בדברים שעשו, יצרו או כתבו וזה מאוד נחמד. זה לא היה קורה ברמה כזו בימים כתיקונם. וזהו קשר בגוון אחר. למשל, תלמידים שיותר מאתגר איתם בכיתה, היחסים איתם דרך הווצאפ נעימים וקרובים יותר. אלו רגעים מאוד מיוחדים, מכיוון שלא התרחשו בכיתה קודם לכן.

 

למה את הכי מתגעגעת?

אני מתגעגעת מאוד לתלמידים שלי, לתחושה של להתפעל מהם ולשבח אותם כשהם לומדים יפה בכיתה, להיות גאה בהם על העבודה שלהם. אני מתגעגעת להיות איתם פנים מול פנים ולהיות נוכחת איתם באותו החדר. בזה אני הכי טובה, זו המהות שלי – להיות איתם, להעצים אותם, לפתח ולכוון אותם למיצוי יכולותיהם כתלמידים וכבני אדם החיים בכיתה רב גילית והטרוגנית מאוד. השגרה חסרה לי, היציאה מהבית בבוקר והחזרה הביתה אחה״צ. אני אדם שזקוק לשגרה.

אני מתגעגעת לאפשרות החופשית לצאת להליכות ללא מגבלות.

קשה לי גם המרחק מההורים, ושאי אפשר לבקר אותם. אני מנסה לקחת תקופה זו כהזדמנות ובאמת לשוחח עם הוריי מדי יום.

 

מה אתם עושים בליל הסדר?

כמו כולם – אנחנו חוגגים בבית. אני מנסה לייצר פעילויות מיוחדות, כמו שעשינו כשהילדים היו קטנים. עם כרטיסיות, או הצגה עם בובות ואפילו דפי צביעה אישיים, המסמנים את מקום היושבים סביב שולחן הסדר. אני בטוחה שנקרא כמו תמיד את כל ההגדה ונשיר שירים. עכשיו אנחנו שמחים כי בטוח שבני השני יהיה אתנו ולא בצבא.

 

יש לך תובנות ליום שאחרי?

אין תחליף לקשר אישי ופרונטלי שיש בין מורה לתלמיד. למשל, בלימודי שפה, כדי להבין מתי לשים נקודה בסוף משפט או סימן שאלה חייבים להיות מול התלמידים ולהשתמש בטונציה הנכונה. אני שולחת להם סרטון שלי מספרת להם סיפור אך חסרות לי הבעות הפנים שלהם והקשב הרב שיש בזמן קריאת סיפור.

יש גם הרבה עיסוק במיומנויות חברתיות, עזרה הדדית, קשר בינאישי, שיח נכון והקשבה, שניתן ללמוד את זה רק בכיתה במפגשים ישירים פנים מול פנים. היום, בשיחות דרך הזום, ניסיתי לשוחח על כללים לשיח מקוון על מנת שכולם יוכלו לשמוע את כולם ולא אצטרך להשתיק את הקול. אך, יש לי עוד דרך ללמוד ואני מקווה שלא אצטרך ונחזור לשגרה במהרה.

 

יש עוד משהו שהיית רוצה להוסיף?

אני רוצה לשבח את תלמידיי מכיתת תות ג-ד1 על הלמידה המשותפת המקוונת שלנו  ולמסור להם ד”ש על גבי עיתון זה. אני רוצה לשבח גם את כל ילדי שדות המשתדלים בלמידתם בבית ובשמירה על קשר עם החברים ועם המורות.

חשוב לי לאמר שאני שמחה להיות בצוות ביה”ס הלומד, מתפתח ושומר על קשר בינינו ומטפח עזרה חברית בכל הנוגע ללמידה של הוראה מתוקשבת. באמת חושבת שמגיע יישר כח לצוות שדות ולתלמידיו. למדנו ביחד! לחלקנו היה קל יותר, לחלקנו ( ואני בתוכם) מאתגר יותר, אך כולנו ניסינו והשתדלנו. השתדלות היא פעולה מאוד חשובה בעיניי. גם אם תלמיד לא הצליח להתחבר אך עשה מאמצים רבים לשם כך, מבחינתי קיבל 100 בתלמידאות.

 

אני מאחלת חג חירות שמח לתלמידיי, לצוות ביה”ס ולקהילת בת חפר. מי ייתן וכל משפחה בביתה תשמור על מצוות “והגדת לבנך”, גם כדי שניכר בתקופות נוספות שהיו קשות עבורנו וצלחנו אותן!

 

חזרה לעלון קורונה פסח 2020

כל הזכויות שמורות לבת חפר © 2020